פרוטוקול בתיק ע"ו 42672-05-11

ב"כ הצדדים:

לאחר שקיימנו דיון לא פורמאלי, אנו מבקשים להפנות לועדה לדיון חוזר את התיק הנ"ל כפי שמפורט בגוף פסק הדין שנכתב על דעתנו.

<#5#>

פסק דין

1.         זהו ערעור חוזר על ועדה רפואית עליונה מיום 21.2.2011. המערער יליד 1977. הוכר כנכה בגין ליקוי שמיעה וטנטון לא קבוע, כאשר ועדה מחוזית ראשונה מיום 24.10.06 קבעה את נכותו בגין הטנטון כדרגה של 1% ואת דרגת נכותו בגין ליקוי שמיעה לפי ממוצע תדרי הדיבור בדרגה של 10% לפי סעיף 72(א)3ג' .

2.   כבר כאן יאמר שהטנטון איננו מעניינו של ערעור זה. ולכן גם לא אתייחס להתפתחות שהיתה בנושא הטנטון ומכל מקום הקביעה נכון לעכשיו היא דרגת נכות של 1% בגין טנטון לא קבוע.

3. שירותו הצבאי של המערער הסתיים בספטמבר 1999. עוד ידוע כי החל משלב מסויים לאחר מכן (כפי שנטען על ידו, כנראה מתחילת שנת 2007), התגייס המערער לשירות במשטרה, גם שם המערער חשוף לרעשים שונים, לדבריו.

4.   המערער פנה בבקשת החמרה בחודש מרץ 2009 שם טען כי חלה ירידה קשה בשמיעה וכן טען לטנטון קבוע. בבדיקה אודיולוגית שנערכה נקבע  סף נמוך מאד לשמיעה (כ-80 דציבל), בעקבות פער בין בדיקת צליל טהור לבדיקת SRT   נשלח המערער לבדיקת BERA. בבדיקת BERA מיום 09.08.2009, נקבע כי סף השמיעה ב- 1 קילו הרץ הוא 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים ובתדר של 2 קילו הרץ הסף לקבלת פוטנציאליים היה 40 דציבל בשתי האוזניים.  הועדה קבעה כי דרגת הנכות בגין הירידה בשמיעה לפי BERA היא 1%. בכך למעשה שללה קביעה קודמת של ועדה מחוזית שמצאה כי דרגת הנכות בגין ליקוי שמיעה היא 10% על סמך בדיקות שהיו בפניה.

5. על החלטה זו ערער המערער לועדה רפואית עליונה שהתכנסה לדון בעניינו ביום 10.2.2010 . הועדה דחתה את ערעור המערער בנושא הטנטון והשאירה את דרגת הנכות של ליקוי השמיעה כפי שהיא. המערער ערער לבית המשפט המחוזי אשר בפסק הדין מיום 24.10.10 שנתן תוקף להסכמת הצדדים, החזיר את הדיון לועדה הרפואית העליונה. בית המשפט ביקש מהועדה להתייחס לבדיקה של פרופ' גולץ מיום 15.5.2006 ממנה עולה לכאורה כי ליקוי השמיעה הוא בסף של 27 דציבל לכל אוזן בתדרי הדיבור. בית המשפט הפנה את תשומת לב הועדה לאופן חישוב ממוצע ירידה בשמיעה לפי התקנות, ולכך שהמערער טוען כי ארעו אירועים נוספים במהלך שירותו במשטרה, תקופה שהינה לאחר גמר שירותו הצבאי. התבקשה החלטה חוזרת מנומקת של הועדה.

6. הועדה אכן התכנסה לדיון חוזר ביום 21.2.11 וציינה כי לדברי הנכה, היתה ירידה ניכרת בשמיעה במשך 3 השנים האחרונות מאז שהתגייס למשטרה , בשל כך שהוא חשוף לרעש חזק מאד של רמקולים ורעשים דומים. הועדה עיינה בבדיקת ה-BERA מיום 9.8.2009 ותיקנה טעות שנפלה בחישוב הממוצע של שמיעתו. החישוב המתוקן הביא אותה לקביעה של סף שמיעה של 26.6 דציבל, סף שמקנה נכות ליקוי שמיעה בדרגה של 10%. לאחר דברים אלו הוסיפה הועדה : "יצויין שהנכות הזאת נובעת משירותו במשטרה ולא משירותו הצבאי. לפי הנחיית עו"ד רונן במסמכו מיום 14.11.10 אין הכרה בפגיעה בשמיעתו בעת שירותו במשטרה, על כן בשלב זה נכותו נשארת כפי שהיתה". לפיכך, השאירה הועדה בדיון החוזר את דרגת הנכות כ- 1% בלבד שכן, עד כה לא היתה כל הכרה של נכות כתוצאה משירות במשטרה.

7. בתיק מצוייה בדיקת הערכה אודיולוגית שנערכה לבקשת פרופ' גולץ על ידי האודיולוג מר שנהב. הבדיקה נושאת תאריך 15.5.2006. לפי בדיקה זו לכאורה, סף השמיעה ב- 500 מחזורים לשניה הוא 20 דציבל, ב-1000 מחזורים לשניה, 20 דציבל, ב- 2000 מחזורים לשניה - 40 דציבל. לפי הערכת פרופ' גולץ אז דובר על סף ממוצע בתדר הדיבור של 27 דציבל. כך גם מלמד חישוב הממוצע בתדרי הדיבור לפי הנחיית התקנות.

לפי טענות ב"כ המערער, המערער החל שירותו במשטרה רק בשנת 2007, עובדה שראויה להיבדק. אם אכן כך, לכאורה עולה שכבר קודם לשירותו במשטרה היה ליקוי השמיעה כפי שנטען כעת, ליקוי כזה שמזכה לכאורה ב - 10% נכות, כפי שנקבע בעבר על ידי ועדה מחוזית מיום 24.10.06. 

8. לפיכך, מתבקשת הועדה הרפואית העליונה לחזור וליתן התייחסות לנושא ספציפי זה ולקבוע מהי דרגת הנכות בגין ליקוי השמיעה (ובגין ליקוי זה בלבד) לה זכאי המערער, והאם ניתן לשלול את דרגת הנכות שכבר ניתנה למערער בעבר על בסיס בדיקה אודיולוגית מיום 15.5.2006.

9. אין צו להוצאות.

10. התיק הרפואי מוחזר במעמד הדיון לב"כ המשיב.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ב אלול תשע"א, 11/09/2011 במעמד הנוכחים.